<h1>שו"ת הרשב"א ח"ג סימן שמ"ב</h1>
<h2>דף מה.</h2>
שאלת ואמרת דקשיא לך הא דאמרינן בפרק עגלה ערופה. ר' יהודה [ב]שדה בשדך לא משמע ליה, ואלו בפרק אלו נאמרין משמע ליה לר' יהודה, דדייקינן לישנא דקרא דתנן [ל"ב ע"א]. ר' יהודה אומר וענתה ואמרה ככה עד שתאמר בלשון הקודש, ואמרינן בש"ס [ל"ג ע"א]. ורבנן האי ככה וכו' ור' יהודה מכה ככה, כלומר מדהוה ליה למימר כה ואמר ככה, משמע ליה דמעכב ורבנן כה ככה לא משמע להו, דאלמא איפכא שמעינן להו דר' יהודה דייק ורבנן לא דייקי. תשובה ר' יהודה שדך לשדה לא משמע ליה שנרבה שכחת קמה מיתור ך' שבשדך שהלשון בשדה ובשדך אחד אלא שאתה בא לרבות משום רבוי האות, וזהו דלא משמע ליה לר' יהודה, אבל בההיא דאמרה ככה לא מכפל האות ויתורא לבד הוא אלא שהלשון בעצמו מורה לו כן מדכתיב ואמרה ככה, דמשמע ליה שתאמר ממש ככה באותו לשון, והיינו דהוא למד ממנו שכל מקום שנאמר הכי שיהיו בלשון הקדש שזה הבנין אב לכולן, וכן יתור שנאמר כאן ללמד על כל מקום שנאמר בו עניה, ולרבנן לא משמע להו שיהא הפרש בין כה לככה אבל בין שדה לשדך שהאות הנוספת משמשת תוספת בעלמא נראה להם כאן שנכתבה לתוספת דרשא.
